רקע כללי
ביום 4 באוגוסט 2026 פרסמה רשות המסים את חוזר מס הכנסה [1]08/2026, העוסק ב"נכס לא מוחשי המשמש לשיווק" (להלן: "נכס שיווקי") בחברות הנהנות מהטבות המס החלות על מפעל טכנולוגי מועדף מכוח החוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959 (להלן: "חוק העידוד").
החוזר עוסק בשאלה מתי ניתן לראות בחברה כמי שמחזיקה בנכס שיווקי, למשל: מותג, סימן מסחר או קשרי לקוחות וכיצד יש לקבוע את חלק ההכנסה המיוחס לנכס זה.
לשאלה זו חשיבות רבה עבור חברות טכנולוגיה, שכן הכנסה המיוחסת לנכס שיווקי עשויה, בתנאים מסוימים, שלא ליהנות משיעורי המס המופחתים החלים על הכנסה טכנולוגית. בהתאם להוראות הדין[2], כאשר ההכנסה המיוחסת לנכס השיווקי אינה עולה על 10% מההכנסה הטכנולוגית, אין צורך לייחס הכנסה לנכס השיווקי.
החוזר מבהיר בהקשר זה, כי לצורך בחינת רף ה־ 10%, יש לבחון את ההכנסה המיוחסת לנכס השיווקי ביחס להכנסה הטכנולוגית של החברה, ולא ביחס להכנסתה החייבת.
מתי ניתן לקבוע שאין לחברה נכס שיווקי מהותי?
החוזר מפרט מספר מאפיינים שעשויים לתמוך במסקנה כי לחברה אין נכס שיווקי, או כי תרומתו להכנסות החברה אינה מהותית.
בין היתר, רשות המסים מציינת מקרים שבהם החברה פועלת בעיקר מול לקוחות עסקיים(B2B) , גופים ממשלתיים או מלכ"רים; כאשר ההתקשרות עם הלקוחות מבוססת בעיקר על מאפיינים טכנולוגיים, פונקציונליות או דרישות רגולטוריות; כאשר המוצר של החברה מהווה רכיב במוצר אחר; כאשר הכנסות החברה נובעות מתמלוגים בגין מתן זכות שימוש בנכס טכנולוגי; וכן כאשר הוצאות השיווק נמוכות ביחס להוצאות המחקר והפיתוח.
עם זאת, מדובר ברשימה שאינה סגורה וכל חברה נדרשת להיבחן בהתאם לנסיבותיה.
הוצאות שיווק אינן מעידות כשלעצמן על קיומו של נכס שיווקי
אחת ההבהרות החשובות בחוזר היא כי עצם העובדה שלחברה קיימות הוצאות שיווק או מכירה – ואף כאשר מדובר בהוצאות בסכומים משמעותיים – אינה מוכיחה, כשלעצמה, את קיומו של נכס שיווקי מהותי.
מדובר בהבהרה בעלת חשיבות מעשית, בין היתר לאור מקרים שבהם במסגרת דיוני שומה ניתן משקל משמעותי ליחס שבין הוצאות המכירה והשיווק של החברה לבין הוצאות המחקר והפיתוח שלה.
החוזר מחדד כי שאלת קיומו של נכס שיווקי וההכנסה שיש לייחס לו צריכה להיבחן בהתאם לעקרונות מחירי העברה ועל בסיס הפעילות והנסיבות הקונקרטיות של החברה.
בהקשר זה קיימת גם חשיבות להבחנה בין הוצאות שיווק, שעשויות לתרום ליצירת מותג, מיצוב או ערך שיווקי לטווח ארוך, לבין הוצאות מכירה, שמטרתן בעיקר לתמוך במכירות השוטפות ובהפקת ההכנסה הנוכחית של החברה.
מנגנון בקרה חדש ברשות המסים
חידוש משמעותי נוסף בחוזר הוא קביעת מנגנון בקרה פנימי ברשות המסים.
בהתאם לחוזר, פקיד שומה המבקש לקבוע במסגרת שומה כי לחברה קיים נכס שיווקי ולייחס אליו חלק מהכנסותיה, נדרש לקבל אישור בכתב מגורמים בכירים בחטיבה המקצועית ברשות המסים.
מנגנון זה נועד ליצור אחידות ובקרה מקצועית בנושא, והוא עשוי להיות בעל משמעות גם בתיקי שומה שבהם כבר מתקיימים דיונים מול רשות המסים.
מה מומלץ לחברות לעשות?
פרסום החוזר הוא הזדמנות לחברות טכנולוגיה הנהנות מהטבות המס מכוח חוק עידוד השקעות הון לבחון מחדש את אופן הטיפול בנושא הנכס השיווקי.
בפרט, מומלץ לבחון האם מאפייני הפעילות של החברה תומכים בכך שלא קיים נכס שיווקי מהותי; האם קיימת הבחנה מספקת בין פעילות והוצאות מכירה לבין פעילות והוצאות שיווק; והאם תיעוד מחירי ההעברה של החברה מתייחס באופן מספק לסוגיה.
החוזר אף מבהיר כי ניתן לפנות לרשות המסים בבקשה לקבלת החלטת מיסוי מקדמית (פרה-רולינג) בעניין קיומו או העדר קיומו של נכס שיווקי, היקף ההכנסה שיש לייחס לו ואופן חישובה. בהקשר זה פורסמו לאחרונה שתי החלטות מיסוי שבהן קיבלה רשות המסים את עמדת החברות שלפיה, בנסיבות שנבחנו, לא היה להן נכס שיווקי והכנסותיהן יוחסו לנכסים הטכנולוגיים.
סיכום
החוזר החדש מספק לחברות טכנולוגיה ודאות רבה יותר ביחס לאופן שבו רשות המסים צפויה לבחון את סוגיית הנכס השיווקי. בפרט, החוזר מחדד כי עצם קיומן או היקפן של הוצאות שיווק ומכירה אינם מספיקים, כשלעצמם, כדי לקבוע כי לחברה קיים נכס שיווקי מהותי.
עם זאת, הבחינה נותרה תלויה בנסיבותיה של כל חברה. לפיכך, לחברות הנהנות מהטבות המס של מפעל טכנולוגי מועדף מומלץ לבחון את הנושא מראש, ולוודא כי קיימים בידיהן התיעוד והניתוח המתאימים לתמיכה בעמדתן.
משרדנו בעל ניסיון רב בליווי חברות טכנולוגיה בקבלת החלטות מיסוי ובבחינת זכאותן להטבות מס מכוח חוק העידוד, ונשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או הבהרה.
[1] חוזר מס הכנסה מספר 08/2026 – רשות המיסים בנושא: נכס לא מוחשי המשמש לשיווק (להלן: "החוזר")
[2] בהתאם להגדרת "הכנסה טכנולוגית" בסעיף 51כד לחוק העידוד וכן בהתאם לתקנה 6 לתקנות לעידוד השקעות הון (הכנסה טכנולוגית מועדפת ורווח הון למפעל טכנולוגי), תשע"ז-2017