ביום 20 בספטמבר 2010, ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בע"מ (ת"א) 1023/04 זלינגר נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 1 בו קבע בית המשפט, כי פירוק חברה אחת שבבעלות המערער והקמת חברה אחרת בבעלות משותפת של המערער ונישומה נוספת, תחתיה, אינם מהווים, בנסיבות אותו מקרה, בגדר עסקה מלאכותית, כפי שטען המשיב.
ביהמ"ש ציין כי מעורבות הנישומה הנוספת בנטילת ההלוואה של החברה החדשה שהוקמה ובניהולה מלמדים כי אין המדובר בהעברה של מניות ללא תמורה.
בהקשר זה, ביקש ביהמ"ש להוסיף כי "ממזמן קיימת הלכה שאם בשעת ההכרעה נודעו לנו העבדות, עלינו להעדיפן על השערות ונבואות (ע"א 600/75 תל רונן קבלנים ובונים בע"מ נ' פקיד השומה תל-אביב 1, פד"א לא(2) 729 (1977) וממרח הזמן, מלמדת ההתנהלות בחברה החדשה כי יש אמת בדברי המערער כי העביר את עסקו לניהולה של הנישומה, שהינה שותפתו המלאה.
עוד נקבע, כי כאשר בפני הנישום מספר חלופות להשגת יעדיו, אין בכך כדי ללמד, כי הבחירה בחלופה דלת-המס תחת הבחירה בחלופה עתירת-המס הינה, כשלעצמה, עסקה מלאכותית. יתר על כן, העובדה כי הנישומה דרשה פתיחתה של חברה חדשה כתנאי להצטרפותה כשותפה למערער הינה תנאי לגיטימי של המעוניין בהצטרפות לפעילות עסקית. כמו כן, אין בהיענות המערער לתנאי שהציבה לכניסה לשותפות העסקית עימו כדי ללמד שבמוקדו הפחתת מס בלתי נאותה.